צילום פוסט: Neckarbogen | © Shutterstock
אם עיר נמצאת במצב המזל של יכולת לפתח מחוז מאפס, יש לעשות כמה שיקולים בסיסיים לפני כן.
זה כולל בין היתר גם קביעה כיצד תוסדר התנועה החדשה והקפדה שלא רק הכניסות והיציאות יהיו מהירות וזאת מבלי להכביד מיותרת על המחוזות השכנים, אלא גם היכן שהתנועה הנייחת ברובע בעצמה "מקבלת את שלו". מקום לינה".
לדעתי, תפיסת התשתית המחייבת מגיעה עם עוד המון פרטים, כמו: ב. תקשורת, ניהול פסולת וכן מתקני חינוך ואספקה, כוללים גם תפיסת אבטחה המבטיחה רווחה מקיפה לאזרחים ומציעה הגנה וסיוע במיוחד לחלשים.
אולם שיאו של כל העניין הוא תפיסה סביבתית ושימור טבע המבטיחה שהרובע החדש לא רק ראוי למגורים עבור כל התושבים, בין אם אדם, בעל חיים או צמח, והמבקרים בהם, אלא מעל לכל הרובע החדש. משולב באופן בר קיימא בביוטופ העירוני הכולל ומקושר בביוטופים השכנים לה. יש כבר דוגמאות טובות לכך ברחבי העולם - כולל בערים עם למעלה ממיליון תושבים.
אם התמזל מזלכם, כמו כאן בהיילברון, להצליח לפתח רובע על הנהר, שאפילו מחובר ליער העיר ולשטחי הפארקים העירוניים שלכם דרך הנחלים שלו, תוכלו גם להפיק את המרב מהקיימות והאיכות של סקופ חיים.
עם זאת, יש להיות מודעים מלכתחילה לכך שהנטוורקינג האופטימלי מושך לא רק אנשים אלא גם בעלי חיים, שאם אין להם אפשרות להתיישב ברובע החדש בעצמם, ירצו ליהנות מהשהייה שלהם לפחות זמנית.
התקריות האחרונות בעיקול נקר, שבהן טבעו ברווזונים לפחות באחד האגמים הקיימים, מצביעות על כך שישנם ליקויים תכנוניים אחרים ואחר כך גם הרבה יותר חמורים בפיתוח הרובע החדש הזה, החשוב מאוד עבור היילברון.
בנוסף, נשאלת השאלה, לפחות עבורי, האם תושבי הרובע החדשים בני האדם ישמחו לחיות יחד עם דו-חיים עולים, זוחלים, ציפורים וחרקים, והאם משמעות הדבר היא עלייה באיכות החיים של עצמם?
אם הדבר מוכחש על ידי התושבים, יש לשאול את השאלה כיצד למנוע מהתושבים הבלתי רצויים את השהות מבלי לסכן את האקולוגיה הכוללת של העיר ואת קיומה של אוכלוסיות בעלי החיים המוחלשות ממילא שלנו.
"אנשים שוכחים לחוות ולהיות חולי נפש. אז הרצפה המישורית הופכת לסכנה אמיתית עבור אנשים".
Friedensreich Hundertwasser, Hundertwasser Architecture: For a building natural and human (1996: 283)
