תמונת פוסט: תמונה לדוגמה | © Pixabay
אנו נמצאים כעת בעיצומה של עונת האדוונט, עבור רבים הזדמנות טובה לסקור את השנה שחלפה.
ההתפתחויות האחרונות גם נותנות די והותר סיבה לחשוב על אמנת ליסבון בפרט ועל המשך הפיתוח של אירופה שלנו בכלל.
לכן אנחנו האירופאים המודים בעצמנו מבוקשים יותר מאי פעם. אסור לנו להיבהל ממה שנראה כשגוי או ממה שמשתבש.
עלינו להעריך את ההתפתחויות הללו על בסיס התפיסה הכוללת שלנו, הרעיון של "אירופה - מאוחדת במגוון", תפיסה של אירופה הפדרלית או עבור ארצות הברית של אירופה ולהסיק את המסקנות המתאימות.
בכל מקרה, חשוב שכולנו - בין אם אירופאים מושבעים ובין אם לא - נדון בזה ונמצא ביחד פתרונות ברי קיימא לעולם המחר שלנו.
אני מצדי עדיין משוכנע ברעיון האירופי וגם נצמד בתוקף לתוכנית הרטנשטיין - גם אחרי יותר מ-60 שנה זה עדיין הקונספט הטוב ביותר לאירופה של שלום; ואם נמשיך במאמצים, גם למען עולם טוב יותר.
אבל אני עדיין חייב לזכור שאנחנו האנשים באיחוד האירופי לא מייצגים 5% מאוכלוסיית העולם הנוכחית ושהשיעור הולך ופוחת. לכן אנחנו תלויים בשיתוף פעולה מתמשך והדוק מאוד עם שאר אירופה, כולל מגרב, כדי שנוכל עדיין להתקיים בעולם המחר.
אני שמח כאן במיוחד שהנציב שלנו בבריסל, גינטר אטינגר, מצא מילים ברורות מאוד על כך בקונגרס הפדרלי בארפורט.
"Ubi est autem dignitas nisi ubi honestas?"
Cicero, Epistulae ad Atticum (ספר VII, מכתב 11)
