תמונה מומלצת: לילו & ורנר
בטח עבר זמן מה מאז שהחצי הטוב שלי ואני נסענו ברכבת לוועידה פדרלית. הפעם הלכנו לקונגרס הפדרלי ה-66 בהאלה. המסע החוצה הוביל דרך שטוטגרט, מנהיים, פרנקפורט וארפורט. המסע חזרה עבר דרך ארפורט, נירנברג וקריילסהיים, מה שעושה היילברנר אמיתי קצת עצוב. המסע לשם לבדו היה עמוס באירועים וכרגע אני כותב שורות אלו במסע חזרה. הפעם כבר היה לנו מקום שמור כשהתחלנו את המסע; יתרון אם מתחילים את המסע בעיר קצת יותר גדולה.
הקונגרס הפדרלי המשותף ה-16 שלנו התקיים בעיר האלי, שהייתה קצת חולנית מדי לטעמי, וזו כנראה תוצאה ישירה של העיר שיש בה מעט מדי תושבים לגודלה. אולי זה גם בגלל ששיעור התושבים עם רקע מהגרים הוא קצת פחות מ-14%, וזה לא מספיק כדי להפחית משמעותית את הגיל הממוצע בעיר. האלי עדיין נחשבת לעיר השלישית בגודלה במדינות הפדרליות החדשות ומוכרת לרובנו בגלל המתקפה על בית הכנסת בהול ב-9 באוקטובר 2019.
בתור ותיקי הקונגרס, אנו מארגנים כעת את תוכנית התומכת שלנו והצלחנו לסיים את ערב שישי בבר המלון ואת ערב שבת ביחד ריינר ויצ'לס und יאן-פיליפ שו כאשר מארחת שניצל תהנה. אם אי פעם תעצור שם, שאני יכול רק להמליץ לך בחום, אז תגיד לנפש הטובה של הבית, קלאודיה היינמן, כל הכבוד ממני.
מחוזקים ובמצב רוח טוב, החלטנו לא לסיים את הערב בבר - הברמן יסלח לנו על זה - אלא לעצור בלילו אנד ורנר, שם הייתה מוזיקה חיה ראויה למדי. ניל יאנג-מבצעים.
המלון עם אזור הקונגרסים היה ללא ספק מהטובים בעיר, העובדים שם בהחלט נתנו את המקסימום, אבל זה לא מנע את הדעיכה ההדרגתית שלו ורק חיזק את הרושם הכללי של האלי.
הקונגרס הפדרלי ה-66 עצמו התנהל כצפוי וכמעט לא הפתיע אף אחד מהנציגים. אולם הפעם שמתי לב יותר ויותר - בוודאי בשל הסביבה - שאני והחצי הטוב שלי נמנים כעת עם "חברי האגודה הוותיקים", כשרק כמה "דינוזאורים" מבוגרים מופיעים פה ושם. כי גדלתי עם הוודאות ש"מסורת מורכבת מצעד תמיד בחזית הקידמה" (גרהרד פון שרנהורסט), המראה של דינוזאורים לא גורם לי להרגיש נוסטלגי בכלל.
כל העניין רק החמיר כשהבנתי שאין כמעט הבדל בין הדינוזאורים האלה לבין אגודת הנוער הנוכחית שלנו. נפרדנו גם מ"ותיק" שלפני כמעט שני עשורים ראיתי כנושא תקווה צעיר; מהלך העולם כנראה הפך קצת לא סיבובי בסך הכל.
אני רואה סיבה אחת לכך, לפחות מבחינת העמותה שלנו, בכך שכאדם לא צריך להיזרק לעבודת העמותה - וזה צריך להיות הכי גבוה שאפשר - אלא צריך לגדול לתוך העמותה. כבר הרווחתי את היתרונות שלי ברמה המקומית במשך 20 שנה טובות לפני שבכלל התחלתי לעבוד ברמה הפדרלית.
היום לא נדיר שאנשים מתחילים כמה שיותר צעירים וחסרי ניסיון ברמה הגבוהה ביותר של העמותה, נכשלים שם כצפוי, מנסים לחקות כמה דינוזאורים (מוטו: יותר חזות מהמציאות ואל תלכו לדרכם) ואז לרדת לרמה העליונה מעבירים מבני אגודה, שם אנשים גם עושים שטויות.
וכך היה קצת מרענן שהפעם הצלחנו לבחור יושב ראש מחוז חדש אחד או שניים לנשיאות.
יש סקירה של הקונגרסים הפדרליים הקודמים של ה-EUROPA-UNION ממש כאן.
