פוסט תמונה: דוכני הצבעה | © Alexandru Nika, Shutterstock
חודש נובמבר הזה עוסק כולו בבחירות בארה"ב, שבתקווה יביאו תוצאה בקרוב, למרות שכולנו מקווים שכל קול שהצביע ייספר.
כרגע מוסר את הנשיא ה-45 של ארצות הברית, דונלד טראמפ, והמתמודד שלו, ג'ו ביידן, מרוץ צווארי, ושוב, בגלל חוק הבחירות בארה"ב, זכייה של עוד כמה מיליוני מצביעים לא תעזור למועמד הדמוקרטי.
בבחירות לסנאט המתקיימות במקביל, נראה שהרפובליקנים לא יצליחו לשמור על הרוב שלהם, אבל גם הדמוקרטים לא יוכלו להשיג זאת בעצמם.
בבחירות המתמשכות לבית הנבחרים, לעומת זאת, הרפובליקנים אף מצליחים להגדיל את מספר נציגיהם ולצמצם את הרוב הדמוקרטי הנוכחי.
לכן יש מקום לומר שלא רק מערכת הבחירות הקודמת הייתה מרגשת, אם לא מפחידה או אפילו מטרידה. הגבולות, ועוד יותר מכך הפגיעות, של הדמוקרטיה היו צריכים להיחשף הן בפני התועמלנים הקשוחים ביותר והן בפני הצופה חסר הניסיון - יהיו תוצאות הבחירות אשר יהיו, בוודאי ייקח שנים להחזיר את היציבות לעולם המערבי.
אף אחד מהמועמדים בארה"ב, ובוודאי לא מפלגותיהם, לא כיסה את עצמו בתהילה; הטלוויזיה המסחרית עם תוכן הטראש שלה כבר באה לידי ביטוי במלואו בצמרת הפוליטית שלנו: נטייה מינית ותנוחות גנגסטה ראפ מחליפות יותר ויותר דיונים ותוכניות - ולא רק בארה"ב.
כדי להחמיר את המצב, יותר ויותר אזרחים בארה"ב וגם באירופה אוהבים ומצביעים עבור פוליטיקאים כאלה, כמו גם משטרים טוטליטריים, כמו הפדרציה הרוסית, הרפובליקה העממית של סין או איראן, מחזקים את הרצון הזה באוכלוסיות שלנו בכל האמצעים, עם הספק לעורר את המשמעות והתפקוד של הדמוקרטיה ובכך לתמרן את הבחירות בעולם המערבי.
אם עכשיו אתה צריך לראות שאפילו הממשלות ובתי המשפט שלנו סובלים את ההתקפות החיצוניות האלה על המוסדות והתהליכים הדמוקרטיים שלנו ללא אמצעי נגד, אתה צריך להתחיל לשאול את עצמך איך הדמוקרטיות שלנו מסתדרות באופן כללי.
למרות שכולם, ללא יוצא מן הכלל, נהנים מהיתרונות ובעיקר מההישגים של הדמוקרטיות שלנו, ניכר שפחות ופחות מוכנים לעמוד על הדמוקרטיות שלנו בעצמן.
גרוע מכך, אלה שחיים מצוין על ידי ועם הדמוקרטיה עצמם ממשיכים לכרסם בדמוקרטיה בליבתה באמצעות תחבולות ותחבולות, לא רק בשינוי אזורי הבחירה לטובתם - גרימנדרינג היא לא בעיה אמריקאית בלבד - אלא גם בגדלים של הפרלמנטים שיתאימו להם. הצרכים שלו ובו בזמן להבטיח שהאחריות שלהם כנציגים נבחרים של העם תהיה לכל היותר מוסרית גרידא.
נראה שלא אכפת לנו הבוחרים בכלל, העיקר שנקבל הצגה טובה!
גם גרמניה לא חיפשה מדינאים הרבה זמן - אנחנו מחפשים את כוכב העל.
וברגע שזה מתגלה בתקשורת, אנחנו כבר לא צריכים בחירות נרחבות, יקרות ומסובכות - ההצהרה בפייסבוק ושות' אמורה להספיק לבוחר.
עד אז, גדולי הפוליטיקה שלנו יסיירו ברחבי העולם במטוסים פרטיים, יסיירו בתוכניות אירוח זבלות, יאפשרו לעצמם להיסגר במיכל בצורה יעילה תקשורתית וישדרו את חייהם הפרטיים עד הפרט הקטן ביותר. ערוצים זמינים.
אבל הדמוקרטיה עובדת אחרת, ולכן יש לספור כל קול שמצביע - לא משנה כמה זמן זה עלול לקחת!
אני רוצה מאמר מ פיטר וינקלר ב- Neue Zürcher Zeitung (NZZ) מ-31 באוקטובר 2020 לקריאה מעמיקה. הכותרת היא "העונה הראשונה של "טראמפ שואו" בבית הלבן מסתיימת - איזה מחיר שילמה עליה אמריקה?"
#דמוקרטיה #בחירות #איש אחד #קול אחד
"השאלה היחידה שנותרה שלי היא, מדוע סרסור ישר, רמאי, הונאה וחוטף כמוך יתערב במשהו מגעיל כמו פעילות תאגידית בקנה מידה גדול?"
"הכסף היה טוב".
"אה, אבל אם זה התירוץ שלך, מה יהיה הלאה? פּוֹלִיטִיקָה?"
ג'ון בארנס, איש הנסיכה האבודה (2009: 144)
