פורסם על ידי הנס מולר ב-27 בפברואר 2022 בשעה 14:30

כתבתי מאמר זה ב-9 בפברואר 2013 במסגרת עבודתי כראש קבוצת עבודה על ההיסטוריה של ה-EUROPA-UNION היילברון.

בתקופות הנוכחיות של המשבר האירופי, קשה לכתוב בתקווה על תהליך האינטגרציה האירופי. ההתלהבות מאירופה - אם אי פעם היה דבר כזה בקרב הציבור הרחב - הגיעה לשיא. אירו-סקפטיות היא "בפנים". ה"כן, אבל..." של היורו-סקפטים זוכה לתשואות.
בספרו "מה אם אירופה תיכשל" משנת 2012 (1), היחצן ההולנדי חירט מאק מזהיר מפני הסכנה הגדולה שהפרויקט האירופי כולו, המורשת היקרה הזו של דורות קודמים של אירופאים, יחמוק מידינו מבלי לשים לב. הוא מזהיר מפני נטייה לקביעות - אפשר לומר גם אדישות - כי: "ככל שההשלכות של התפתחויות חדשות עמוקות יותר על חיי היומיום שלנו, כך אנו נוטים להסיט את מבטנו" (2)

מובילי מחשבה מרחיקי ראות

כאשר נוסדה רשמית אגודת מחוז היילברון של האיחוד האירופי במאי 1953, מלחמת העולם השנייה הייתה רק בת שמונה שנים. הטבח האירופאי הכניס לא רק את גרמניה המובסת למצוקה קשה, אלא גם את המנצחים, כמו צרפת ובריטניה. מיליוני הרוגים, פצועים ונרצחים במלחמה - נזקים חומריים ולא חומריים מכל הסוגים - היו אמורים להיות מקוננים. לא פלא שגברים ונשים רוחק ראייה חשבו מוקדם כיצד ניתן לחסוך מהיבשת עוד קטסטרופה כזו. הדו-קיום של אנשים ומעצמות באירופה היה צריך להיות ממוקם על בסיס חדש כדי להימנע ממלחמה נוספת.

הסופר והפוליטיקאי האוסטרי ניקולאוס גראף פון קודנהוב-קלרג'י (1894 – 1972) הוא מראשוני ההוגים שהתגברו על הלאומיות באירופה. כבר בשנות ה-20, בהתרשמות זוועות מלחמת העולם הראשונה, פרסם את ה-Paneuropavue. -האיחוד נוסד. יש להזכיר גם את הפוליטיקאי הצרפתי וראש הממשלה הצרפתי במשך זמן מה, אריסטיד בריאנד (1862 - 1932).

כבר ב-1925 קראו הסוציאל-דמוקרטים הגרמנים להקמת ארצות הברית של אירופה בתוכנית היידלברג שלהם (3). ב-1939, בגלות נורבגיה, פרסם ווילי ברנדט מאמר בעיתון בשם "חלום ארצות הברית של אירופה" (4), ובאביב 1944 החל ברנדט, יחד עם האוסטרי ברונו קרייסקי, לשרטט את הטיוטה למעין איחוד אירופי. מבלי לדעת באותה עת שגם הצרפתי ז'אן מונה - אחד מהמוחות הגדולים והמניעים של תהליך האינטגרציה האירופי - עסק בשאלות כאלה באלג'יר (5).

בנאומו בציריך מ-19 בספטמבר 1946, שהפך למפורסם, כינה וינסטון צ'רצ'יל (1874 - 1965) את השותפות בין צרפת וגרמניה כצעד ראשון ההכרחי בהקמת המשפחה האירופית מחדש. צ'רצ'יל דיבר על תרופה שיכולה להפוך את כל אירופה לחופשית ומאושרת תוך שנים ספורות: "תרופה זו מורכבת מחידוש משפחת האומות האירופית... עלינו לבנות מעין ארצות הברית של אירופה." (6)

ימים ספורים לאחר נאומו של צ'רצ'יל, ב-21 בספטמבר 1946, נציגים מארבע עשרה מדינות אירופה ומארצות הברית אימצו בהרטנשטיין, שוויץ שתים עשרה תזות, אשר נודעו כתוכנית הרטנשטיין. התזה הראשונה נכתבת: "קהילה אירופית הבנויה על בסיס פדרלי היא חלק הכרחי וחיוני מכל איחוד עולמי אמיתי." תזה 1 מעגנת את מה שעדיין דנים במחלוקת כיום, יותר מ-4 שנים לאחר הרטנשטיין, בכל הנוגע ליישום; "החברות באיחוד האירופי מעבירות חלק מזכויותיהם הריבוניות הכלכליות, הפוליטיות והצבאיות לפדרציה שהקימו." (65)

הכוחות המניעים מאחורי האינטגרציה האירופית כוללים את מועצת אירופה, אשר נוסדה על ידי עשר מדינות בשנת 1949 ואשר, בתקנון שלה מ-5 במאי 1949, שמה לעצמה את המשימה "ליצור קשרים הדוקים יותר בין חבריה כדי להגן ולקדם את האידיאלים. ועקרונות שהם מורשתם המשותפת התוצאה החשובה ביותר של עבודתה של מועצת אירופה היא האמנה האירופית לזכויות אדם (ECHR), אשר אומצה בשנת 1950 ומחייבת כעת את 47 המדינות החברות, ועמידה בה הוא בפיקוח בית הדין האירופי בשטרסבורג. עם אמנת ליסבון הצטרף גם האיחוד האירופי לאמנה.

תוכנית ההתאוששות האירופית (ERP) - הידועה יותר בשם תוכנית מרשל - היא עוד חלק מהפאזל בהתפתחותה נוספת של אירופה ששר החוץ האמריקני ג'ורג' סי מרשל הציג ב-5 ביוני 1947 בנאום בפני סטודנטים ב- אוניברסיטת הרוורד. "תוכנית מרשל הייתה תוכנית כלכלית, אבל המשבר שהיא מנעה היה פוליטי", כותב טוני ג'אדט בהיסטוריה של אירופה (8). "היתרון האמיתי של תוכנית מרשל היה פסיכולוגי. אפשר כמעט לומר שהוא נתן לאירופאים דימוי עצמי חיובי יותר. הם צברו כוחות להיפרד אחת ולתמיד משוביניזם ופתרונות אוטוריטריים. מדיניות כלכלית משותפת נראתה כעת נורמלית..." (9), מכיוון שתוכנית מרשל אילצה את האירופים לתכנן יחד ולהעריך את צרכי ההשקעה שלהם. "הם נאלצו לנהל משא ומתן לא רק עם ארה"ב, אלא גם עם מדינות אירופה האחרות, שכן המטרה הייתה לכונן יחסים כלכליים רב-צדדיים במהירות האפשרית (10). מנקודת מבט זו, תוכנית מרשל והמוסדות העל-לאומיים שנוצרו על ידה, כמו הארגון לשיתוף פעולה כלכלי באירופה (OEEC) ואיגוד התשלומים האירופי, הפכו לתחום ההכשרה והניסיון האידיאלי לעבודה מאוחרת יותר של פוליטיקאים ומנהלים. במוסדות האירופיים.

תחילתה של אירופה החדשה

אחרי ההיסטוריה הזו ואחרי הניסיון האירופי הקודם הזה, לא היה מפתיע שלקח קצת פחות משנה עד שתוכנית שומאן שעבדה על ידי ז'אן מונה נחתמה ב-18 באפריל 1951 על ידי שש המדינות המייסדות של מונטניון. ז'אן מונה (1888 - 1979) - שנקרא מאוחר יותר "אבי אירופה" - היה הנשיא הראשון של הרשות העליונה החדשה של קהילת הפחם והפלדה האירופית (ECSC) בין השנים 1952 - 1954. "המניעים של שש המדינות בחתימת האמנה הזו אולי היו שונים, אבל התוצאה הייתה משמעותית מבחינה היסטורית. העובדה שאויבים לשעבר מצאו קהילה כזו שנים ספורות לאחר תום המלחמה היא חסרת תקדים בהיסטוריה העולמית" (11).

בדיעבד, יש לקבל שהדינמיות האירופית הזו לא נמשכה ללא הפסקה. מעל הכל, העובדה שהתוכנית לקהילת הגנה אירופית (EDC) שהציעה צרפת ב-1950 נכשלה ארבע שנים מאוחר יותר באסיפה הלאומית הצרפתית הייתה נסיגה בתהליך האינטגרציה האירופי. שני גברים - שוב ז'אן מונה ושר החוץ הבלגי פול אנרי ספאק (1899 - 1972) התחילו שוב את גלגל הפיתוח. ב-25 במרץ 1957 נחתמו חגיגית ברומא האמנות להקמת הקהילה הכלכלית האירופית (EEC).

הקמתה הרשמית של אגודה מחוזית של האיחוד האירופי בהילברון ב-9 במאי 1953 לא הייתה אירוע בעל משמעות היסטורית עולמית. אבל אפשר להניח שהרוח האירופית נכחה גם אצל מייסדי היילברון. ב-23 במרץ 1953, יושב ראש המדינה של האיחוד האירופי, ראש העיר אסלינגן.
ד"ר דיטר רוזר ביקש מעמיתו להיילברון, פול מייל, תמיכה כדי ש"האיחוד האירופי יוכל סוף סוף לעשות עבודה בהילברון שמתאימה לגודלה ולחשיבותה של העיר הזו". והעבודה הזו עדיין מתבצעת.

בִּיבּלִיוֹגְרָפִיָה

(1) מק, חירט: "מה יקרה אם אירופה תיכשל"; מינכן 2012
(2) מק, חירט, לוק.ציט עמ' 8
(3) דאו, דיטר וקלוצבך, קורט: "מסמכים פרוגרמטיים של הגרמני
סוציאל דמוקרטיה", בון 1990, עמ' 220
(4) לורנץ, איינהרט: "החלום של ארצות הברית של אירופה -
רעיונות אירופיים של ווילי ברנדט הצעיר 1940 - 1946"
ב: "אנחנו בדרך הנכונה - ווילי ברנדט ואיחוד אירופה",
Andreas Wilkens (עורך), Verlag JHW Dietz Nachf. Bonn 2010, p. 43
(5) מק, חירט, לוק.ציט עמ' 19
(6) נוסח הנאום פורסם שוב ושוב באינטרנט; למשל מה
האיחוד האירופי Vorarlberg; נוצר ב-2006, עודכן ב-2009
(7) תוכנית הרטנשטיינר; ראה ויקיפדיה, נכון ל-16.11.2011 בנובמבר XNUMX
(8) Judt, Tony: "היסטוריה של אירופה מ-1945 ועד היום";
בוכרגילדה גוטנברג 2005, עמ' 121
(9) Judt, Tony, loc.cit., עמ' 121
(10) Judt, Tony, loc.cit. עמ' 116
(11) מאי, מנפרד: "היסטוריה אירופאית - מסופרת על ידי מנפרד מאי"; גילדת הספרים
גוטנברג 2007; עמ' 177