פרוטוקול שיחות הרטנשטיין ה-6

פורסם על ידי ד"ר וולטר הייפרץ ב-31 ביולי 2023 בשעה 15:04

איזו נקודת מפנה אנחנו האירופאים צריכים?
(שיחות הרטנשטיין השישי על תיאטרשיף היילברון, 6 בספטמבר 17.9.2023 מ-12:00 עד 13:30 - מנחה: פרופסור דוקטור. וולטר הייפרץ, היידלברג)

כהקדמה, המנחה התייחס למסמכים - שנשלחו בעבר או הומצאו באינטרנט - על מנת להוביל את הדיון ל"שאלות הבסיסיות" הנגזרות שם, או כמה מהותיות, ככל שהן מגיעות. הפעם, המעגל שנאסף לא היה תת-קבוצה, אלא - כפי שתוכנן במפגש זה, שהיה המפגש הלא וירטואלי הראשון לאחר מגיפת הקורונה - כל המשתתפים הנוכחים כיום השתתפו.

בהמשך להרצאה הקודמת של MdB מייקל לינק ראשית, צוין כי להסלמה של השאלות ולדחיפותן - תחת הכותרת "נקודת מפנה" - יש את הגורם העיקרי שלה במלחמת התוקפנות של רוסיה נגד אוקראינה. המנחה הסביר שוב באיזו מידה הוא רוצה במיוחד לקחת בחשבון את הדחיפות הזו בגישתו, בהתבסס על שני פרסומי מדיניות אירופיים עדכניים.

בנסיבות אלה, השאלה מה אירופה יכולה וחייבת להשיג בכלל היא חריפה הרבה יותר. כמובן, זה בשילוב עם התפיסה - בוודאי הרווחת כמעט אצל כולם - כי אירופה בכללותה למעשה נראית די מרוחקת, שוממה, אולי אפילו לא מאוד מסוגלת לפעול וכרגע היא אולי באמת מכה ו"מוצגת" לגמרי בהיעדר שלה. תְגוּבָה.

זה מעלה את השאלה הכללית כיצד אירופה יכולה או חייבת להמשיך, קיומית ובו בזמן לא לסבול כל עיכוב בזמן!"

עם זאת, המנחה הניח בתפיסתו שאפילו הזעזוע הגדול ביותר יכול בדרך כלל לעורר רק תגובות קצרות, אך אינו משנה דבר מהותי ביסודות המשפיעים על מצב או ארגון שנפגע מההלם - אלא שברור שהיו אלה מכשולים מיותרים, שהם מתמוסס מהתובנה הפתאומית של כל המעורבים, שעם זאת, לא נראית כמוה. לכן נראה היה שחשוב לאוריינטציה נחרצת יותר, דווקא בגלל המצבים הדרמטיים הללו, לחפש שוב - כביכול "חדשות לגמרי" - דרכים כדי אולי לנוע מהר יותר ובר-קיימא במודעותם של האירופאים המחויבים, אבל אז גם כדי להתגבר על שיתוף פעולה אירופי משמעותי, חוסר התמצאות ודכדוך. זה עכשיו בדרך שמכשולים נפשיים מוסתרים או 'תקועים' באופן אידיאלי מעובדים לראשונה ועובדים עליהם או אפילו נוטים להתבטל.

הרעיון היה לעבוד ב'מתודולוגיה' מסוימת עם שני פרסומים עם מסקנות מנוגדות לזיהוי לגבי אסטרטגיות נוספות שיומלצו לאירופה. עם זאת, עם פרסומים שעדיין לא - העלו על הכל - הופיעו רק כתגובה למלחמה הזו, אבל בהחלט בהקשר של המתחים הגוברים באירופה ובסביבתה. דעה על המחבר לא צריכה להתגבש רק על ידי קריאה והבנה, אלא יש לשקול לעומק גם 'השוואה נוספת' מפורשת, כמו מסקנות שונות אלה - לרבים מקביל מאוד תיאורי עובדות, שהיו צפויים שם בשל ניסיונם של המחברים הללו, מתוארים ומתוארים לעתים גם בצורה מאוד דומה - נגזרו באופן שונה בפירוט.

הרעיון היה לפחות להיות מסוגל לפתח אמירה משלו אמינה יותר, נבחנת יותר ביקורתית, על כך, אך מעל הכל על ידי מתן אפשרות לזהות איזה 'החלטות ראשוניות' הם מכריעים להבדלים הללו, שאמנם 'מובנים' על ידי המחבר עצמו כמפורשים או כדבר מובן מאליו, אך בראי המסקנות הסותרות ואולי גם ההבנה הרהוטה שלהן הן אינן כלל!

אולם רק כך מתברר, במשתמע, כי הכיוון של אדזר רויטר, במובן של עידוד אחדות שמתעלה מעל לאומות, ואלו של דוהני, במובן של 'פירוק' מעין הכרחי של הטענות הללו בדיוק, הן בסופו של דבר יותר דעות מאשר צרכים 'מוכחים' כבר, כפי שהמחבר בהתאמה עצמו יותר או פחות מבין, כי הוא רוצה להפוך את זה לסביר כבלתי נמנע.

לדברי המנחה, התוצאה החשובה הראשונה שהתבררה בדיוק הפוכה מזה הייתה שהסלמה של עמדות מקוטבות בקשר לבעיה הכוללת כמעט חסר משמעות הוא, אם כי המחברים עצמם כמובן נעים בעצם לקראת המסקנה ואז גם שם את הדגש.

עם זאת, המטרה והתוצאה של קריאה השוואתית ומעמיקה זו לא הייתה יצירת שלווה יסודית בין העמדות המגוונות ביותר. זה לא גורם להרגעה והתבוננות, כמו השקט המדיטטיבי הבלתי נרתע, למרות שהקירות מופלים בשכונה. אין די בוויכוח, דיון והחלפת רעיונות, בהתבסס באופן רופף על שקיק התה שאומר "הדרך היא המטרה". זוהי רק - כל עוד אפשר ורוצה לדבר, למשל בקבוצת הדיון שלנו על ספינת תיאטרון כזו - שיטה, הרבה יותר מבוססת למצבי קונפליקט אפשריים, שלצערי אין אנו יכולים לשנות דבר בקיומם הטהור. של האצבעות שלנו, לנקוט עמדה ברורה מתייחסים.

אין די ב"קריאה השוואתית ומעמיקה" הנ"ל של יותר ממגדיר טרנדים אחד וכדומה. כפי שהוסבר ביתר פירוט בתבנית, ה"גילוי" הזה של עצם העובדתיות של החלטה מקדמית מאוד מרומזת, בעיקר לא ברורה, פירושו שלאחר מכן ניתן לזהות גם את השאלות עליהן כבר ניתנו תשובות, כמעט אלו של אלה. דעות קדומות שגורמות לבעיות. אבל אולי קשה לתפוס אותם, כי הם כנראה נשארו כל כך חבויים בגלל המורכבות או ההתנגדות שלהם לתשובות פשוטות, במהלך של לחץ מורגש ואמיתי לפעול, יותר מדי אי ודאות ו kלעורר דיסוננס קוגניטיבי, אז הם פשוט "גמר סגור" נענו.

שאלה בסיסית כזו היא, למשל, האם עדיין חיים וחושבים בהרחבה מאוד בהקשר הלאומי, אבל חשים כאן חוסרים מסוימים ולכן הוא נלהב במיוחד וזקוק לפתרון 'קדימה', כלומר יצירת פתרון גדול יותר, יותר יעיל אחד שלם, יש לו מושג של השלם במבט ראשון, שמתעלם לחלוטין או אפילו שונא את חלקיו.

זהו שדה מתח שיכול להיות מאוד אפקטיבי, אבל שרבים עונים עליו רק במרומז, במובן של התלהבות מדבר אחד (למשל BE רויטר) -- שאז, אם צריך, אפילו הופך להיות שונה לגמרי במקרה. של שאלות ביקורתיות, קונקרטיות יותר להתעמתות ולתיחום - , או תגובת נגד חזקה, יסודית יותר ויותר במובן של נשיאת ספקות, אולי אפילו להישאר קטנה כלפי האחר (K. v. Dohnanyi). 

במהלך נושא זה - בתחילה רק שהוזכר על ידי המנחה כדוגמה למשמעות ולגזירה של "שאלות בסיסיות" כאלה - שאמור להוביל למעשה לדיון בשאלה זו ולאחר מכן גם באחרות, התברר כי זה לבדו יכול להיות נושא לקבוצת דיון נפרדת וצריך, אם באמת רוצים להתקדם ולהתקדם יותר ביטחון עצמי, שאיתו יוכל להיות יותר ערני, רגיש יותר, מדויק יותר ובטוח יותר. פומבי בדיון הנוסף על הפוליטיקה האירופית.

כשנשאל, העדיף אפוא שכעת יפצה מה שהונחה פחות או יותר בקונספט להכנת האירוע: התמודדות עם - או קודם כל לשים לב להצהרות העיקריות של הפרסומים שעליהם. היא מבוססת, ואז אולי למנות עוד כמה בעיות בסיסיות ששני המחברים כבר החליטו לעצמם, כביכול, בצורה סמויה.

המנחה תיאר אפוא בקצרה את טיעוני שני המחברים, שגם אותם ניתן לקרוא ביתר פירוט בקטעים. לאחר מכן, נדונו קטעים מהמוקד הראשון ("שאיפות אירופיות כמבוי סתום אנטי לאומי או בדיוק ההפך") מהתקציר הבא, כשהמנחה הסביר כיצד, מנקודת מבטו, טבעו וחשיבותו של זה כבר השאלה המוזכרת של מדינות שהשתנו לבעיות האיחוד האירופי יכולה להיות מתארת ​​בצורה מדויקת יותר.

בסוף שוב נקבע ששאלות בסיסיות כאלה דורשות יותר מקום לדיון ושיש להשתדל לעבוד על זה שוב בפועל בקבוצות דיון עם יותר זמן ומיקוד בכל מקרה ומקרה. המטרה של קבוצות דיון ממוקדות נושאים כאלה חייבת להיות לתת זו לזו יותר אנרגיה וכיוון מחדש באמצעות התמצאות מעמיקה בנושאים הבסיסיים של המחויבות והעניין האירופיים שלנו יותר עמיד בפני ייאוש יותר בחיפוש המורכב של אירופה אחר עצמה והיווצרותה תנועה אזרחית מלמטה ליצור איתה. גישה כזו היא חיונית מכיוון שההצהרות של פקידים אירופיים - שהן חיוניות לחלוטין ובשום אופן לא מופלות לרעה - בדרך כלל מנופפות כ"גוש פרסומי" רק אם הן אינן מוטמעות בדיאלוג חי ומתמשך יותר עם אזרחים.

פורסם על ידי היינריך קמרלה ב-31 ביולי 2023 בשעה 15:11

אורסולה הכט לקח פרוטוקול מהדיון מייקל ג'ורג' לינק חבר בבונדסטאג

 

שיחות הרטנשטיין ה-6, 17.09.2022 בספטמבר, XNUMX

עם הרבה מחויבות בטינה und היינריך קמרלה הכינו והוזמנו לשיחות הרטנשטיין ה-6.

האירוע התקיים השנה - לאחר שניתן היה לקיים אותו רק בשנה שעברה - בספינת התיאטרון על נקר בהילברון ותפאורה מיוחדת זו גם העניקה לאירוע שריקה מיוחדת.

יושב ראש המחוז היינריך קמרלה בירך את חברי האיחוד האירופי הרבים מכל רחבי באדן-וירטמברג והאורחים וברכותיו המיוחדות הגיעו למשתתפים מהנהלת העיר, מהמועצות המקומיות הנוכחיות ויושבי ראש המחוזות משטוטגרט וממנהיים.

אבל מהן שיחות הרטנשטיין ומה כוללת התוכנית?

בספטמבר 1946, בהרטנשטיין, שוויץ, נדונה התוכנית, הוחלט והוצגה ב-12 תזות על ידי פדרליסטים אירופאים. 70 שנה לאחר הודעה זו, התוכנית הופעלה מחדש במקרה של "שיחות הרטנשטיין" ובזכות יו"ר המחוז שלנו, תתקיים מעתה באופן קבוע מדי שנה בהילברון.

המטרה היא: יש ליצור מדינה פדרלית אירופאית פדרליסטית ודמוקרטית במטרה של איחוד עולמי!

למרות ששיחות הרטנשטיין הן על אירופה, מאז פברואר 2022 ההתמקדות היא במלחמת התוקפנות של הפדרציה הרוסית נגד אוקראינה, וזו הסיבה שהסבב ה-6 של השיחות התמקד בנושא זה.

מייקל ג'ורג' לינק MdB וחבר מועצת המנהלים של EUROPA-UNION היילברון דיברו כנואם הראשון בנושא:  

אירופה במלחמה?

קריאת השכמה: האם האיחוד האירופי עדיין יכול להתקיים ביחד?

על כך משיב לינק: כרגע, אירופה חייבת לעמוד מאוחדת. עד כה היינו רוכבים חופשיים ונהנינו מהביטחון.

אך מה אנו למדים מאירועי המלחמה בטווח הקצר והארוך? והוא מחלק את המצגת שלו ל

היסטוריה -- מצב עכשיו -- Outlook

1. סכסוך ממושך מאז שפוטין שלט כדיקטטור במשך 24 שנים. הבחירות התכופות שלנו מעידות על חולשה עבורו.

הוא רוצה את הרחבת האימפריה שלו - אנחנו רוצים חוזק כלכלי ושלום.

קל לבנות נרטיבים במדינה הזו. על ידי שטיפת מוח של העם הרוסי, החל מהגן, הוא מראה אותנו כחלשים, כמתנגדים, כסכנה. הנציגים הממונים הם לאנבחר דמוקרטי ונשלט מלמעלה. והכנסייה הרוסית, שוביניסטית, בעלת מבנה חברתי מיושן, מקובלת מאוד.

2. הסכסוך כבר מזמן הצביע על כך שהכיבוש החלקי של גאורגיה ב-2008, קרים ב-2014, החליט בדומא כחלק הכרחי מרוסיה. לינק מדגיש שעצמנו עיניים, מזמן לא הבנו איך פוטין רוצה להרחיב את האימפריה שלו.

העובדה שאוקראינה עצמאית הייתה קוץ בעיניו של פוטין. הוא רצה לעצור את אוקראינה בדרך לאיחוד האירופי.

אוקראינה - אומה עם 50 מיליון תושבים רואה את עתידה באיחוד האירופי, היא אומה של רצון! וזה לא תלוי במוצא האתי – מדינה רב אתנית חשובה! 

לינק רואה כאן כרגע מלחמת התשה, מלחמת פרטיזנים שבה כל המשפחה משולבת. ידוע שחסרים משוריינים כדי להעביר בבטחה את החיילים וכי אוקראינה כבשה כעת מחדש שטחים רבים - חשוב.

3. כנקודת מבט, ברור שאירופה חייבת להיות מסוגלת לייצר צרכים קריטיים כמו אנרגיה וטכנולוגיה בעצמה בכל התחומים. והוא מציין שסין מסוכנת הרבה יותר. יעיל, הכל מתועד - מגיב במהירות. סין רוצה להגדיר מחדש את החוק הבינלאומי באו"ם: דמוקרטיה שעובדת!

בסוף הרצאתו, לינק אומר:

מה אירופה יכולה לעשות:

סדר השלום הרצוי קודם לכן חייב להשתנות לסדר סכסוך רצוי - גם באמצעות הרתעה צבאית! אנחנו צריכים לעבוד על הקונפליקטים! חזקו את האיחוד האירופי!

הסנקציות נגד פוטין עובדות - אבל הן לא עושות מספיק!

מדינות אירופה יכולות להתפתח רק באמצעות פשרות.

מסקנה: אנחנו צריכים יותר אירופה. ביחד אנחנו חזקים יותר!