צורך בדיון

5
(1)

תמונה תכונה: Sternschanze Hamburg 2017 | © Shutterstock

עם ההתקפות על תשתית הרכבת בצפון הרפובליקה הפדרלית, כנראה הושגה תכונה חדשה, שכן המתנקשים כמובן כבר לא מגיעים ממעגל הרוצחים הרגילים של המחנה האנטי-דמוקרטי, אלא הפעם מחבלים שפעלו פעל קצת יותר במיומנות. זה מציע לקוח ממשלתי חיצוני. אם לוקחים בחשבון את ההתפתחויות של השנים האחרונות, אז מתקפה זו יכולה להיחשב בין ההתקפות שהפדרציה הרוסית כבר ביצעה על אירופה והעולם החופשי.

הדבר הקריטי באמת בזה הוא שמדינות הלאום המיושנות לחלוטין שלנו אינן מסוגלות להגיב כראוי לסכנות כאלה. אחזור אפוא לעובדה, שכבר הוזכרה מספר פעמים, שהחברות של היום בעולם שצומח מהר יותר יחד זקוקות לרעיון משותף; כבר היה לי את חלום אמריקאי או רעיון אירופאי התייחסו, מה שיכול לתת לחברות שלנו את הערכה שאחר כך גם מחזיקה אותן יחד.

בניגוד לאזרחים רבים, אני בדעה שלמדינות הלאום שלנו יש בסיס קיום רק אם הן יכולות להבטיח את "תפקוד מדינת הרווחה" לכל אזרחיהן, כי זו הערכה היחידה שיש למדינות כאלה עד היום. קבוצות האנשים החיים במדינה כבר מגוונות ואינדיווידואליות מדי, כאשר לשפה, לדת או לתרבות אין כמעט תפקיד מחייב. מייקל וולפסון כבר התייחס לכל העניין ב-2015 בספרו "Zum Weltfrieden. טיוטה פוליטית", המציעה טיוטה פדרליות חדשה של מרחבי התקשורת השונים כפתרון.

הגישה שלי לפתרון היא עדיין של הרעיון האירופי, אשר, עם זאת, עדיין נתפס כאוטופית על ידי אזרחים רבים או אפילו נדחה מתוך הרשעה. בכך אנו נופלים אחורה על המודל המיושן של מדינת הלאום, שכאמור יכול לתפקד רק באמצע הדרך כל עוד היא מספקת ביטחון סוציאלי לאזרחיה - וזה חל הן על הוותיקים והן על החדשים. בכל השאר, האזרחים לא מסכימים, למרות שהם גאים מאוד במוצאם, בין אם הם צאצאי הגרמנים ובין אם הם מגיעים מפינה אחרת בעולם. אולי כולם מסכימים שהם יכולים לתבוע את המדינה "שלהם" על הכל מבלי להיות מחויבים לספק "שירותים" משלהם.

וכך כנראה נחווה שוב בקרוב את מבחן הלקמוס עבור מדינות הלאום שלנו באירופה, כלומר כאשר אנו מתקדמים יותר ויותר לקראת מלחמת עולם חדשה, שתערב אז גם אידיאולוגיות, דתות והבדלים אחרים (בטווח הקצר) או רק משאבים ואזורים עדיין ראויים למגורים (לטווח ארוך) ינוהלו.

ולכן עלינו לשאול את עצמנו כעת באיזה צד יהיו אחינו האזרחים, מאיפה שהם באים או לאיזו דת או השקפת עולם הם עשויים לייחס את עצמם. מכיוון שיש לכך חשיבות קיומית לכל המאוחר ברגע שרשתות החשמל נכשלות, צינורות הגז והמים מעבירים פחות מהרגיל וחלוקת המזון הופכת קשה יותר.

קשה לדמיין שאזרחינו כולם יתאספו אז מאחורי הדגל הפדרלי ויתמודדו ביחד עם הבעיות והמשברים המתעוררים - רוב אזרחי מזרח גרמניה כבר נעלמו היום והאנטי-דמוקרטים ברחבי הרפובליקה כבר מתעסקים בבקבוקי תבערה .

בכמה מהמדינות השכנות שלנו, האנטי-דמוקרטים כבר מפעילים או מושכים, כגון כך למשל, עשרות אלפים הסתובבו לאחרונה ברחובות צרפת כ-APO החדשה. וכל זה לפני שהקשיים האמיתיים הראשונים משפיעים על כולנו!

אם זה באמת יגיע למצב שהגרמנים הראשונים יצטרכו להקפיא את החורף הזה שלא מרצונם ולא באשמתם, אז בוודאי נצטער שעשינו דמוניזציה לאמריקאים עם החלום האמריקאי שלהם, ריסקנו את שיתוף הפעולה הטרנס-אטלנטי ובנוסף, כל האירופאים קידמו את הרעיון האירופי היו במקרה הטוב נדחקות לפינת החולמים חסרי התקווה.

"זה לא חכם להגן על מה שאתה צריך לוותר בכל מקרה".

ניקולו מקיאוולי, ההיסטוריה של פירנצה (1525)

עד כמה הפוסט הזה היה מועיל?

לחץ על הכוכבים כדי לדרג את הפוסט!

דירוג ממוצע 5 / 5. מספר ביקורות: 1

אין ביקורות עדיין.

אני מצטער שהפוסט לא עזר לך!

תן לי לשפר את הפוסט הזה!

איך אני יכול לשפר את הפוסט הזה?

צפיות בעמוד: 7 | היום: 1 | נספר מאז 22.10.2023 באוקטובר XNUMX

לַחֲלוֹק:

  • @וולפרם הרצוג אם אתה רואה את כל העניין בצורה כל כך מטלטלת, אז לדעתי כינוס קונגרסים מקומיים דווקא עוזר לשלוח איתות מאוד ברור לאזרחים האחרים, למפלגות, פשוט דרך המוני האנשים שרוצים לשנות משהו באופן פעיל ולשלוח את הממשלות. אבל אז צריך ללכת לקלפי - שעליו המלצתי כבר כמה פעמים - ולשדר אות ברור בהגשת פתק הצבעה פסול.

    אני משוכנע בתוקף שפעולה אחת מוצלחת אחת לבדה תחולל שינויים עצומים.

    אבל כשאתה מבין שרק מיעוט קטנטן מגיע לקונגרסים ופתקי ההצבעה נשארים מלאים, אתה צריך לשאול את עצמך האם הרוב המכריע באמת די שמח לחיות עם הטירוף הזה?

    ואז יש לך הזדמנות "לצעוד דרך בתי המשפט" ולשכנע את האזרחים, אחד אחד.

    דמוקרטיה היא בהחלט צורת הממשל הקשה ביותר; אבל זה עושה עבודה די טובה כדי להבטיח שהרוב המכריע יקבלו בדיוק את מה שמגיע להם - אם כי לפעמים לא מה שהם באמת רצו.

  • הכל מוצג קצת בפשטות "שחור ולבן" - במיוחד כשמדובר בהשקפה של המדינות הפדרליות החדשות. מתי בפעם האחרונה דיברת עם אזרחים ממזרח גרמניה?
    אם אני מסתכל על מדיניות הרמזורים, שלצערי חפה מעובדות לחלוטין ורק עוסקת בכוח ואידיאולוגיה, אבל האזרח במקרה הטוב מופיע רק כניצב שצריך לציית, אז מדובר רק במחאה.
    נראה לי שהחזקים פשוט צריכים הצדקה אפקטיבית פסיכולוגית לכוחם, בין אם הם עורכים משאלי עם מוזרים כמו פוטין או מארגנים בחירות לאיחוד האירופי כמו האיחוד האירופי, כדי למנות אחר כך בוס אחר לגמרי שברח משערוריות לבריסל ולמחקים שלו. הודעות על הבוס של פייזר, אבל מרצה באופן מגוחך למדינות בודדות באיחוד האירופי על שלטון החוק.

    • לדבר אף פעם לא היה הקטע שלי. ורק בסוף השבוע האחרון הייתה לי ההזדמנות לעשות זאת. לצערי, אחרי יותר מ-30 שנה, עדיין שוררת שם הקינה הפשוטה - לדעתי, עם המהפך, לא רק שהובטח יותר מדי לאזרחים החדשים, אלא גם הקל עליהם יותר מדי. גם כולנו, אגב.

      בכל הנוגע לפוליטיקה - לדעתי בעשורים האחרונים - הדברים נראים ממש לא טוב. עם זאת, עדיין הרבה יותר טוב כאן מאשר במדינות שבהן הדמוקרטיה כבר גוועה לחלוטין.

      לכן אנחנו צריכים להתייחס לנושאים האלה שוב ושוב כדי לשכנע את אחינו לחולל שינויים, בין אם כנציגי העם ובין אם כבוחרים.

      רק להסתובב או אפילו לתקוף חלשים יותר זה בהחלט לא הפתרון.

        • אם המטרה היא שאתה רוצה לשנות משהו בצורה דמוקרטית, אז אתה יכול להניע את נציגי האנשים שלנו באירועים גדולים יותר בארגון עצמי להיכנס לשיחה עם אזרחים מקומיים - אני מניח בתוקף שכמעט כולם יסכימו להצעה הזו.

          גם לי, ל"קונגרסים העממיים" הישנים יש את הקסם שלהם, לפיו מותר לנציגי העם להשתתף.

          אצלנו הדרך המסורתית ממשיכה להיות דרך המפלגות וקבוצות הבחירות - לעומת זאת, בניגוד לשתי האפשרויות הראשונות, זו עבודה קשה של ממש, למרות שכיום רוב האנשים מתייאשים וחוזרים מהדיון שוב.

          אני עצמי מנסה כבר זמן רב את אפשרות 1 (שיחות הרטנשטיין), ולאחר עשרות שנים של התנזרות, נקטתי שוב באפשרות 3 (מצביעים חופשיים).

          עבור אפשרות 2, אני חושד שיש מעט מדי משתתפים, לפחות בחדר שלנו, כדי שיוכלו אפילו להתחיל להצליח.

          • ובכן, ההצעות הללו הן "הצעידה במוסדות" - אך לדעתי אינן מתאימות במקרה של "טירוף פוליטי חריף". עד ז. לדוגמה, אם "הבוחרים החופשיים" הופכים לאפקטיביים פוליטית, החברה שלנו כבר "חצתה את נהר וופר".