פוסט תמונה: בנק | © Wendy CORNIQUET ב-Pixabay
בשנות ה-1990 שטחי אימונים צבאיים צרפתיים היו מגרש משחקים חדש לגמרי עבורנו החיילים, שהציע גם הזדמנויות ואתגרים שכמעט ולא היו קיימים באזורי האימונים הצבאיים הגרמניים. במהלך שהות כזו במגרש אימונים צבאי, שיכול היה להימשך בקלות פי שניים מהרגיל אצלנו, פגשתי חבר צרפתי שהצלחתי להכיר בקורס משותף ומאז אני חבר איתו. . כשהוא שאל אותי אם אין כאן הזדמנות לשתות בירה ביחד, שמחתי לבשר לו שהחטיבה שלנו כבר הקימה במקום סרקל מיקסט טוב. אבל הוא התעקש על ביתו נכון ואסף אותי ערב אחד לטיול. זה הוביל אותנו אל מחוץ למחנה על פני הכיכר עד שהגענו לכפר רחוב קטן מאוד שכבר היה עטוף בחושך. היו שם שני פאבים, הראשון מלא כמובן בחברים צרפתים שגם להם ידע מקומי טוב, ואחד קטן יותר בקצה השני של הכפר ששימש מקום מפלט עבור צעירי הכפר.
שם התיישבנו ליד שולחן קטן בפינה ושתינו את הבירה שלנו. גברת מבוגרת עמדה מאחורי הדלפק ואחת צעירה טיפלה בשירות. הצעירים היו עסוקים בעצמם ותיבת נגינה ישנה של וורליצר עמדה בודדה ונטושה בפינה.
איכשהו קיבלתי את הרעיון שאני צריך להראות לחבר שלי איך להאזין למוזיקה כל הלילה בלי לשלם על זה בעצמי. הוא הושיט לי כמה פרנקים והשתמשתי בהם כדי לבחור את אותו סינגל מספר פעמים - אדית פיאף לא התאים כלל למטווח ויעודד, לדעתי, את צעירי הכפר להמשיך את הג'וקבוקס.
נראה שהרעיון שלי עבד, כמה בנות כבר חיפשו לבחור שירים חדשים כשבעלת הבית יצאה מאחורי הדלפק ושכנעה את האורחים שלה לקרוא לזה יום. אחר כך היא הגיעה אלינו ואני בערך הבנתי שאביה או בעלה המנוח נלחמים באלג'יריה, אבל די בטוח שנוכל להישאר כמה שנרצה, למצוא את הבירה בעצמנו, משקאות היו בבית ורק הלכנו ברגל. לסגור את הדלת מאחורינו.
בשאר הערבים סיפר לי חברי את תולדות מלחמת אלג'יריה בפירוט רב, ואיכשהו מצאנו את דרכנו חזרה למחנה בשעות הבוקר המוקדמות.
למחרת בבוקר המילים לשיר היו על מפית בכיס שלי.
לֹא! Rien de Rien…
לֹא! אני לא מתחרט על רין
Ni le bien qu'on m'a fait
Ni le mal tout ça m'est bien égal!
לֹא! Rien de Rien…
לֹא! אני לא מתחרט על רין...
C'est payé, balayé, oublié
אתה מציק לך!
Avec Mes מזכרות
J'ai allumé le feu
אני מתעצבן, אני מתעצבן
Je n'ai plus besoin d'eux!
Balayes les amours
Avec leurs tremolos
Balayes pour tourjours
אני מחזיר אפס...
לֹא! Rien de Rien…
לֹא! אני לא מתחרט על רין...
Ni le bien, qu'on m'a fait
Ni le mal, tout ça m'est bien égal!
לֹא! Rien de Rien…
לֹא! אני לא מתחרט על רין...
Car ma vie, car mes joies
Aujourd'hui, ça commence avec toi!
מישל ווקר und צ'רלס דומונט שליחים אדית פיאף ב-1960, והיא הפכה אותו ללהיט בן לילה.
בביקור נוסף בשטח האימונים הצבאי, אחד מעובדיי, שהסיע אותי בעבר לאזור האימונים דרך כביש נפוליאון, הוריד אותי בכביש חוף לים התיכון. שם הלכנו לבית קפה ממש על החוף, נהנינו מהשמש ומהבירה, כשלפתע פסע ג'נטלמן בינינו לבין השמש, פנה אליי בדיוק, לא רק מקלל את הבונדסוור, אלא גם לי אישית על המגיפה, הכולרה וה הפרקליטות רצתה את הצוואר. לא יכולתי להפסיק להיות מופתע ורק תהיתי אם האדון שייך לקבוצה האתנית של הוונדלים או לזו של המורים הבכירים, כשעמיתי התערב: "לא, לא מסייה! אתה מבין את זה לגמרי לא נכון. הפעם אתם הגרמנים הפכתם כל כך מהר, שאפילו החדשות לא הצליחו להעלות את זה עדיין. ...אגב, אני שבוי המלחמה שלו".
המצב ניצל, ובהמשך נסענו יחד אדית פיאף und גילברט Becaud חזרה למחנה.
"אם שיר ישן בכל הדברים שחולמים עוד ועוד, והעולם מתחיל לשיר, אתה פשוט מכה במילת הקסם."
ג'וזף פון אייכנדורף, רוד דוסינג (1841)
