תמונת פוסט: ילדה | © תמונה מאת Andrea Piacquadio ב-Pexels
נושא החזרה למדינה גם הוא תמיד מבורך מאוד כדי להיות מסוגל להמשיך בפוליטיקה של קהל לקוחות פופוליסטית ככל האפשר. ומי שחושב שרק מפלגות בשני הקצוות הקיצוניים של ספקטרום המפלגה שלנו עושות זאת, טועה מאוד. מה שנקרא מפלגות העם שלנו במיוחד מעוררות סערה של התלהבות בקרב עמי המפלגה שלהם בנושא זה. ובדיוק בגלל זה לעולם לא יהיה פתרון שמקובל על כולם.
החזרה, אשר מכונה לעתים קרובות גם גירוש או גירוש, הוא גירוש של מהגרים בלתי חוקיים או מבקשי מקלט נדחים.
למדינות החברות באיחוד האירופי יש הסכמי החזרה שונים למדינות שלישיות. לגרמניה יש למשל. ב. הסכמי השבה עם מרוקו ואלג'יריה או כמה מדינות בלקניות ובאופן מפתיע גם עם ספרד ויוון. עם זאת, אי אפשר לדבר על רעיון מאחורי זה, כאן הסכמים נכרתים בגחמה על ידי פוליטיקאים שהם במקרה אחראים כרגע, לפיהם תנודות מצב הרוח לטווח הקצר של קהל הלקוחות שלהם עשויים להיות הגורם העיקרי.
כמה הסכמי החזרה דו-צדדיים בתוך האיחוד האירופי נפלו בגלל הסכם שנגן והתקנות לפי תקנת דבלין, שבתורם כנראה הובילו להסכמים בין גרמניה לספרד ויוון - זה באמת מרגש, כי הפוליטיקאי האחראי לכך משרת את שניהם כנפיים של מפלגתו, אלה שמקבלים בברכה את שנגן ודבלין ואלה שחוגגים אז את ההסכמים עם מדינות הים התיכון. פוליטיקה קריירה במיטבה: צעד אחד שמאלה, צעד אחד ימינה, ואז לחגוג את השנים הבאות על ההתקדמות שעשית!
וגם לאיחוד האירופי יש הסכמי החזרה לארץ, אבל הם נקראים שם הסכמי חזרה, וזה פשוט נשמע הרבה יותר טוב. אלה נסגרו עם הפדרציה הרוסית וטורקיה, בין היתר, וכולנו יכולים בקלות רבה לדמיין מה בעצם שווים ההסכמים האלה.
וזה מביא אותי לנקודה האמיתית, כי לרוב זה לא היעדר חוקים, הסכמים או הסכמים שגורמים לכולנו את הבעיות, אלא תמיד האנשים הם שצריכים למלא את ההסכמים האלה בחיים או אפילו ליישם אותם. . אני לא מדבר על חוסר יכולתם של עשרות שנים של הפוליטיקאים שלנו לפתח תפיסה כוללת בת קיימא או אפילו להתמודד עם הגורמים לבעיה זו, אלא על יישום יותר מחובבני של ההסכמים, שחלקם קיימים כבר עשרות שנים. .
ויש לנו מערכת לזה!
כחייל בשנות ה-1990, נאלצתי לחוות את שיטות הגירוש, במיוחד אלו של ממשלת מדינת בוואריה בבלקן. לשם גורשו אותם אנשים שהכי קל להשיג אותם ושלא יכלו או רצו להגן על עצמם. נאלצתי לחוות, בין היתר, כיצד חיי משפחה שלמים נהרסו - פשוט בגלל התהילה המהירה של פוליטיקאים בודדים או בגלל רעיונות פשיסטיים של אלימות של כמה עובדי מדינה.
וגם היום, השאלה מי בעצם מגורש מאיתנו מובילה שוב ושוב להתמרמרות ולנענוע ראשים בקרב כל האזרחים. גם אני משוכנע בתוקף שפושעים שאין להם זכות אזרחית להישאר איתנו צריכים להיות מגורשים לארצות מוצאם או אפילו למדינות מעבר טוב יותר אתמול מאשר היום.
אני רואה את הדברים אחרת עבור כל מי שרוצה ומסוגל להשתלב בצורה פרודוקטיבית לטובת החברה כולה. באמת צריך לעשות הכל כדי שהאנשים האלה יוכלו להשתלב איתנו כמה שיותר מהר. אולם למרבה הצער, "עובדי הציבור" שלנו מגרשים אנשים שמוכנים לעבוד ולהתפקד טוב יותר מפושעים; הגורלות מאחוריהם אינם רלוונטיים לחלוטין לאזרחים אלה.
בנוסף, וככה צריך להסתכל על זה, יש כאן כבר ענף תעשייה נפרד שעסוק בשמירה על אנשים שאין להם עסקים כאן זמן רב ככל האפשר, ובכך לרמוס את עקרונות המערכת המשפטית שלנו - פשוט ורק לטובתם האישית.
וכך גם נראה בעתיד איך אנשים נחמדים ופרודוקטיביים מגורשים ואיך פושעים חוזרים רשאים להישאר איתנו עד שיקבלו אוטומטית זכות שהייה עקב זקנתם.
אבל ככה תמיד נוכל ליהנות מסיפור כזה או אחר שכנראה מגיע לאוזנינו. ממש לא מזמן, חבר טוב שלי סיפר לי על עובד שעבד עבורו בחריצות וכמו שצריך כעובד לא מיומן. ולכן מכר הטוב שלי לא היה מרוצה במיוחד כשהעובד הזה הודיע לו על כך שהוא חוזר לארץ מולדתו עם סיוע החזרה משתלם מהמשרד הפדרלי להגירה ופליטים.
חברי הטוב שמח כשאחרי כל החגים העובד האמור חזר לחווה שלו - בדיוק בזמן, מאחר שהעסק מתנהל כשורה - וביקש להתקבל לעבודה. שאילתה גילתה שעכשיו שמו שונה. בלתי אפשרי? אני לא חושב שכן, כי עכשיו אנחנו יכולים לשנות שמות בקלות.
לא בדקתי את הסיפור הנחמד הזה, אבל אני רוצה לקחת את זה כהזדמנות לשאול מי טעה בסיפור הזה; כמובן שזו רק שאלה רטורית שאני מאוד שמח לענות עליה בעצמי.
ראשית, הפוליטיקה שלנו, שבקושי מסוגלת ומוכנה לחוקק חוקים מובנים, בר-קיימא ובעיקר יעילים, ושנית, מנגנון מינהלי שלעיתים קרובות יותר ויותר חסר את היכולת הטכנית והחברתית לחוקק חוקים, הסכמים, כללים או תקנות. ליישם ולאכוף.
"אם אחווה במודע את רגע מותי, אחשוב על הגירוש. היא שלטה בחיי".
סימון וייל, ראיון ב-Tagesspiegel (22 במרץ 2009)
זו העובדה שרק "הדבר הטוב" נחשב לאפשרי, כאשר השאלה "מה טוב" מתפרשת על ידי פוליטיקאים יותר ויותר מנקודת מבט של פוליטיקה כוחנית. הנסיבות הללו בקשר למסדרון דיון מצומצם לחלוטין (רק תחשבו על המועדון ה"נכון" שבינתיים גם מתנהל מהר מאוד על ידי בוחרים חופשיים) מביאה לכך שאין עוד פתרונות אובייקטיביים ומתפקדים. קודם כל, צריך להיות אפשרי לנסח דעות אחרות בכל קשת התקשורת, רק אז אפשר להיכנס לדיאלוג למציאת פתרונות אמיתיים.
אני לא חושב שפוליטיקה היא על טוב או רע. זה יותר אם זה תואם לחוקים ולתקנות או לא. כדוגמה, אני רוצה להזכיר את הסדר הבסיסי הדמוקרטי החופשי שכל אזרח גרמני צריך לתמוך בו. אם אינך רוצה בכך, אתה מוזמן לכרות חוזה חברתי נוסף במקום אחר.
מה כל זה קשור לבוחרים החופשיים או איפה המועדון הזה מניף מועדון מהר מאוד, אני לא יכול להבין.
ניסוח דעות אחרות והתמודדות איתן היא אחד מיסודות הדמוקרטיה – אבל גם כאן יש גבולות! באמת שאין טעם להתווכח עם אנשים שמפקפקים בדמוקרטיה עצמה. כאדם ליברלי מאוד ניסיתי את זה עשרות שנים והגעתי למסקנה שזה בזבוז זמן מוחלט.
אבל לכל אחד צריך להיות ניסיון משלו. ואני יכול להרגיע אותך, כי כנראה אין דעה אחת, אבסורדית ככל שתהיה, שאינה מופצת בתקשורת וגם מוצאת שם את התומכים שלה.
אבל זה ממש לא משרת אף אחד אם אפילו הרעיונות והתפיסות המופרכות ביותר מוצגות בחדשות.