ערב אחד ב-1990, חבר הצליח סוף סוף לשכנע אותי בסינגל מאלט. מאז הם היו אחד המשקאות האהובים עלי וגם התחלתי לחפש מוצרים ספציפיים ממזקקה כזו או אחרת. הדבר המעניין באמת הוא שבשנות ה-1990 וה-XNUMX היה די קשה להשיג סינגל מאלט מבצירים ספציפיים. אפשרות אחת הייתה זאת אגודת וויסקי סקוץ' מאלט להצטרף, שנוסדה ב-1983 ואליו השתייך גם חברי. אחר הוא רכישת נתח חבית ממזקקה או חברה מתמחה ולקבל לפחות בקבוק אחד ממוספר לאחר הביקבוק. מכיוון שלא הייתה לי מספיק תשוקה או ארנק מספיק, נזכרתי ב"טבע הצייד" שלי והתחלתי לקנות בקבוקים זמינים בדרך כלל במהלך השנים.
עכשיו זה רק עניין של תקציב, ואתה יכול לקנות כמעט כל בציר כמעט מכל מזקקה כמעט בכל מקום. מה שמדהים אותי הוא היכן המזקקות החביאו את הוויסקי שלהן במשך עשרות שנים; על אחת כמה וכמה אני נהנה מהסינגל מאלט, ש"צדתי" בתקופה שבה הסינגל מאלט היה עוד פחות זמין. אם זה דאלאס דהו, גלן גורדון או רוזבנק, זה יהיה עוד לילה לזכור.
וברגע שהתשוקה לסינגל מאלט תפסה אתכם, מהר מאוד תבינו ששני דברים נחוצים בהחלט על מנת להצליח להנות ממשקה כזה, כלומר הרבה זמן ויכולת להרפות. אם חסר לכם אחד מהשניים, אבל עדיין תרצו להשתמש בסינגל מאלט מדי פעם, אז אני ממליץ להשתמש בסינגל מאלט עם מידע על זמני האחסון הטהורים. אם אתם מחפשים משהו מיוחד, תמצאו אותו לא רק וויסקי בן 8 שנים, 10 שנים ובעיקר 12 או 15 שנים, אלא עכשיו גם 18 שנים, 21 שנים וגם 30 שנים וגם וויסקי ישן עוד יותר, שהוא גם כבר בכל מקרה זמין גם עד ביקבוק חבית טהור.
במאמרים הבאים אפרט יותר על הסינגל מאלט מקמפבלטאון, ההיילנדס, השפלה, האיים, איסליי וספייסייד.
כאן במאמר זה אפרט יותר על הסינגל מאלטים שזוקקו בשנה מסוימת וגם בוקבקו בזמן מסוים. עדיף אפילו אם לא רק התאריכים המדויקים רשומים, אלא גם מספרי החבית והבקבוקים.
לסיום הכל, מפורטים אזור הוויסקי, סגנון החבית והחוזק, במיוחד אם לא עודנו עד כדי שתייה בביקבוק. זה גם מועיל אם יש אינדיקציות נוספות לטעם הצפוי.
כפי שכבר ציינתי, לא יכולתי להיות בררני במיוחד לגבי הבחירות שלי, אבל זה גם גרם לכך שנהניתי מסינגל מאלטים מכל האזורים לאורך השנים ועדיין מלאי מגוון של סינגל מאלטים עד היום.
המיוחד בסינגל מאלט הזה הוא שאפשר גם ליהנות ממנו לבד במידת הצורך וליפול למחשבות מאוד עמוקות וארוכות טווח. אבל באופן אישי יותר כיף ליהנות מהם בחברה טובה, אז תמיד העדפתי לחפש הנאה בבר טוב. ולפחות עבור הסינגל מאלט, יש קריטריונים מסוימים לבר טוב: הוא היה נקי ככל האפשר של עישון עוד בשנות ה-1990. בנוסף לקלאסיקה של הוויסקי, הוא מחזיק גם קצת סינגל מאלט, שרק בקבוקים בודדים ממנו עשויים להיות פתוחים. הברמן מתאפיין בכך שהוא גם פותח בקבוק חדש בלי להניד עפעף ומגיש את הוויסקי בכוס מתאימה. ואם מזמינים סינגל מאלט בחוזק חבית, מוגש גם קנקן מים מהמותג המקביל, אם כי זה רק למטרות חזותיות, ומגישים גם את המים הנכונים - זה הכרחי (!) -. לאחר שמצאת סרגל כזה, זה קשה במיוחד כאשר אתה צריך לשנות מיקום שוב; אבל עשרות שנים מאוחר יותר תזכרו בחיבה את הערבים בבר כזה.
לכן חשוב במיוחד שכחובב סינגל מאלט יהיה לך לפחות בקבוק אחד ממנו בבית. ועם השנים, כל אחד מוצא את השגרה שלו כיצד ליהנות הכי טוב מסינגל מאלט. כאמור, לנכס החשוב ביותר שלנו, הזמן, תפקיד מכריע בכך. בנוסף, ישנה אומנות להרפות על מנת להצליח ליהנות בסופו של דבר מוויסקי.
אגרתי את ה"אוצרות" שלי עד יום הולדתי החמישים ותמיד חשבתי היטב איזה סינגל מאלט בכלל אשקול לפתוח. מאז אותו יום הולדת, לעומת זאת, ניסיתי רק לשתות את הסינגל מאלט הכי טוב שלי ואל תניד עפעף אם מכר, חבר או אחד משני הבנים שלי ירצה לנסות בקבוק מסוים - זו האומנות האמיתית של לשחרר .
אם אף אחד לא ישחרר אותי מייסור הבחירה, אז ההנאה מתחילה במרתף, אני מחטט ומנסה להיזכר במקום ובסוג המזקקה של הבקבוק הנבחר. אחר כך אני מנסה להיזכר איך היה טעם של סינגל מאלט אחר מאותה מזקקה, או שהייתה לי הזדמנות לשתות את הסינגל מאלט הזה בדיוק בעבר.
אחר כך אני מחפש את כוסות הסינגל מאלט שלי, מהן אני שותה את הסינגל מאלט שלי מאז 1993, ואת קנקן ספינה, כי הוא לא רק בעל מעמד טוב, אלא גם נסגר די טוב. אני מסתדר בלי קנקן המים, מכיוון שלעתים רחוקות הייתה לי יד ברת מזל בבחירת מים והייתי צריך להתרגל ליכולת ליהנות מכוח החבית.
כשהכל מוכן, התה הירוק שלי, שאני שותה במשך היום, כבר הוחדר מספר פעמים ועשה לי לאט אבל בטוח רגישות לבלוטות הטעם; כוס מים משלימה את ההכנות.
לפני שאפתח את הבקבוק, יש עוד הזדמנות לחשוב מתי ואיפה "צדתי" אותו או אולי קיבלתי אותו במתנה. לרוב הבקבוקים האלו גם ארוזים יפה וכיף להוציא אותם מהאריזה. מכיוון שאולי מדובר בבקבוקים ישנים יותר, הפתיחה לא תמיד קלה והתרגלתי לזרוק את הסינגל מאלט לקנקן. וזה כבר אחד מהשיאים הראשונים בהנאה מסינגל מאלט, כי אחרי כל העשורים בחבית ושנים ארוכות נוספות בבקבוק, הסינגל מאלט יוצא לאור לראשונה ומאשר מצוין למה כבר ג'ורג' ברנרד שו תיאר את הוויסקי כ"שמש נוזלית".
דקנטר מוציא את המיטב מהסינגל מאלט וזה כבר חגיגה לעיניים לראות אותו מנצנץ ומנצנץ שם.
תאר לעצמך שאתה מוזג לעצמך סינגל מאלט שזוקק בשנה בה נולדת ואז מוזג אותו בחבית שיצרה בעבר יין משובח, שרי או וויסקי אחר במחסן ליד הים הסוער שהתבגר במשך כמה שנים לפני שהסתיים לבסוף בלב בקבוק אתה שופך אותו מעכשיו. מה חווית במהלך השנים?
כשיש לי אז את הסינגל מאלט בכוס, אני נהנה שוב מהמראה ומנופף בו קדימה ואחורה - זו תמיד חגיגה לעיניים ותמיד חוויה חדשה, כי לכל סינגל מאלט יש צבע משלו, אשר אחד נגד בהתחשב באור, ניתן לגלות ניואנסים צבעוניים נוספים.
ואז אני מסתכל לתוך הכוס לראות איך הסינגל מאלט מתנהג בה, בדומה ליין טוב אפשר לראות התנהגויות שונות. לכן חשוב גם שהכוס לא רק תגרום לוויסקי להיראות טוב, אלא גם תעניק לו את האפשרות להתפתח הלאה.
אולי חלף אז חצי נצח, וכל דקה ממנו היה שווה לחיות.
אחרי שהסתכלתי שוב על הוויסקי והריח הראשון כבר ממלא את החדר מסביב, אני שוקע את האף שלי בכוס כדי לקחת את הסינגל מאלט הלאה. גם זה יכול לקחת חצי נצח ואי אפשר לשלול שאסתכל שוב על הסינגל מאלט לפני שאלגום את הכוס בפעם הראשונה ואתן ללגימה הראשונה להימס בפה; בלגימה קלה ובלתי מורגשת, אתה יכול להעצים עוד יותר את הטעם ולתת לסינגל מאלט באמת לבוא לידי ביטוי.
לאחר נצח נוסף, הסינגל מאלט משתחרר לתוך הגרון, שם הוא ממשיך להתפתח וכשהוא מחליק יותר למטה, גם מוציא את הניואנסים האחרונים של הטעם.
גם אם לא מדובר בריח ובטעם שאתם מעדיפים באופן אישי, ליהנות מסינגל מאלט היא תמיד חוויה חדשה וייחודית, שנותנת לכם מושג על המגוון של המשקה הזה וגם על בלוטות הטעם החזותיות, הריח ובלוטות הטעם. כל פעם מחדש.
ועם הזמן אתה לומד להעריך את הרשמים החושיים השונים האלה, ולאהוב גם חלק מהם. בכל מקרה, לעיתים רחוקות זו תהיה אהבה ממבט ראשון, במיוחד כאשר אתה מתוודע לראשונה לסינגל מאלט בעל אופי מאוד שמשתלט לחלוטין על החושים שלך.
היו לי פעם שמונה עשר בקבוקי וויסקי במרתף שלי, ואשתי אמרה לי לרוקן את התוכן של כל בקבוק ובקבוק בכיור, או אחרת.
אמרתי שכן והמשכתי במשימה הלא נעימה. משכתי את הפקק מהבקבוק הראשון ושפכתי את תכולת הכיור למעט כוס אחת ששתיתי.
חילצתי את הפקק מהבקבוק השני ועשה איתו כמוהו למעט הכוס האחת ששתיתי.
לאחר מכן הוצאתי את הפקק מהבקבוק השלישי ושפכתי את הוויסקי במורד הכיור ששתיתי.
משכתי את הפקק מהבקבוק הרביעי במורד הכיור ושפכתי את הבקבוק על הכוס ששתיתי.
שלפתי את הבקבוק מהפקק של הבא ושתיתי ממנו כיור אחד, ואת השאר זרקתי על הכוס.
הוצאתי את הכיור מהכוס הבאה ושפכתי את הפקק על הבקבוק.
אחר כך פקקתי את הכיור עם הכוס, ביקבקתי את המשקה ושתיתי את המזיגה.
כשהכל התרוקנתי ייצבתי את הבית ביד אחת, ספרתי ביד השנייה את הכוסות, הפקקים, הבקבוק והכיורים שהיו עשרים ותשעה, וכשהבית הגיע, ספרתי אותם שוב, ולבסוף הגעתי לכל הבתים. בקבוק אחד, ששתיתי.
אני לא תחת השפעת אלכוהול, כמו איזה צפצוף אני. אני כל כך מטומטם שאני לא יודע מי אני והשיכור עומדים כאן ככל שאני מתארך. הו, אני...
בקרוב
