צילום פוסט: צדפים | © Bettina Kümmerle
נכון לעכשיו, החוף האהוב עלי טוב במיוחד ללכת לאיבוד במחשבות, מכיוון שמזג האוויר כאן יוצא דופן לתקופה זו של השנה והחוף הפחות מועט ריק עוד יותר. שלא לדבר על אינספור דגי המפרש שנשטפו השנה לחופי דרום קליפורניה ובאו לנוח לצד שלל הצדפות והסרטנים.
למעשה, חופים הם בתי קברות ענקיים וזו כנראה הסיבה שהם מושכים אותנו בני האדם בצורה קסומה. כל מי שטייל איתי בבית קברות יודע שאתה באמת מכיר עיר רק כאשר עברת לפחות באחד מבתי הקברות שלה.
חוף ים במיוחד מושך את תשומת הלב של כולם בצורה מאוד נעימה לעובדה שהחיים של האדם הם סופיים והמוות הוא המטרה האמיתית של כל יצור חי. וכולנו בני האדם יודעים זאת היטב.
חלקנו מאמינים שאנו יכולים לעכב את המטרה על ידי סמוך על החיים שלאחר המוות - ספק אם לרבים יש הבנה נכונה של הנצח.
ולכן אולי חלקנו כן מאמינים, כנראה דווקא כשהם לא יכולים להאמין בחיי נצח מאוחרים יותר, שאנחנו יכולים גם לברוח מגורלם עוד ועוד.
המסתורין הזה של "יותר מהכל" הוא כנראה מה שמניע את כולנו. מעטים מאיתנו מסוגלים לרדת מגלגל האוגר הזה. בסופיות שלנו, אנחנו עדיין מנסים נואשות להשיג או להשיג יותר ולמעשה צריכים להיות די מרוצים שמישהו אחר סוף סוף משחרר אותנו מזה.
ואלו מאיתנו שרוצים לברוח מגלגל האוגר הזה קופצים ישר אל הגלגל הבא, כי פחות זה תמיד יותר - רק יותר ממעט; כל מתמטיקאי מצפה להסביר לך את זה בפירוט רב.
אולי תשאלו את עצמכם, למה כולנו רוצים עוד ועוד? למה אנחנו לא מצליחים להסתפק במה שיש לנו. יותר הוא כנראה ביטוי לשינוי והחיים עצמם הם שינוי. ולכן זה יהיה יותר ויותר רק כן לחיים.
בכך נוכל לשקול אם יש ביטוי אחר לשינוי או אפילו לחיים של האדם במקום יותר או פחות.
אני משוכנע שבהחלט צריך לשקול את השיקולים של למשל. ב' - כי לאחרונה כאן בנושא הבלוג - אמילי דיקינסון אודר הנרי דייוויד ת'ורו יכול לעקוב, שהביע בפשטות רבה שצריך למצוא את כאן ועכשיו בדיוק במקום שבו חייו שלו שטפו אותו.
כל אחד מאיתנו משיג את המטרה שלו בחיים מהר יותר ממה שהרוב היו רוצים. ולכן כל הניסיונות להאריך את חייו באמצעות הטריקים הנ"ל הם בזבוז זמן. אם אינך יכול למצוא משמעות כאן ועכשיו, לא תמצא אותה מאוחר יותר או בשום מקום אחר. ואם אתה לא יודע מה לעשות עם החיים שלך בבית, לא תמצא פתרון לבעיה שלך ממש מרחוק.
הדבר היפה באינסוף הוא שאי אפשר לחפש אותו רק מרחוק, אלא אפשר למצוא אותו אפילו בגרגר חול בודד, בתנאי כמובן שמחפשים אותו.
והדבר היפה בבתי קברות הוא שהם מזכירים לכם אותם ויחד עם זאת אפשר ללמוד מהם הרבה. במיוחד מכיוון שאנו, בני האדם, הם כנראה צורת החיים הידועה היחידה שמסוגלת ללמוד מדגימות מתות מסוגנו.
וכך המחשבות שלי נודדות ללמידה ואני שואלת את עצמי האם באמת כל כך טוב ללמוד מ"חברים לנוסעים" או שמא עדיף להקשיב וללמוד מאלה שכבר המסע שלך מאחוריך?
במיוחד כשהמסע שלהם היה מוצלח בדרך כלל. במובן הזה, אפשר בהחלט לחשוב על ספריות כעל חופים למחשבות שלנו, אתה רק צריך לאסוף אותן ולאסוף אותן.
"בכל מזג אוויר, בכל שעה ביום או בלילה, השתוקקתי לשפר את הזמן, ולחרוץ אותו גם על המקל שלי; לעמוד על המפגש של שני נצחים, העבר והעתיד, שהוא בדיוק הרגע הנוכחי; לעמוד על הקו הזה."
הנרי דיוויד ת'רו, וולדן (2020 [1854]: 14)
