זמן לשיר

צילום פוסט: נהנה מקפה | © Pixabay

היום יום ראשון המת ופעמוני הכנסייה מתו מזמן. בעצם רציתי לפנק את עצמי בהפסקה קטנה היום ולצבור כוח לשבועות הנותרים של השנה. אולי פשוט תסתכל בקצרה על הדקות האחרונות של פגישה, תכתוב פוסט על אירוע ותסיים את היום בריקודים.

גם אני יודע את זה דטלף שטרן יש לו הבנה רבה לעובדה שאני לא כותב על השיחה היפה מאוד האחרונה שלנו או על התוצאה שלה, כי בין היתר דיברנו על קיצור הפער. אבל אז אני יושב בנחת ליד השולחן, נהנה מהמטעמים שהחצי הטוב שלי הגיש, ומפיסות המילים הכי מגוונות ששמעתי מאז יום שישי זולגות פנימה. "עיניים כחולות" (תומס צימרמן), "מגמתי" (תומס רנדקר), "בעיקרון" (ריינר הינדרר), "יחד" (הרברט בורקהרדט) ו"לורה-לי" (הנס מולר).

כפי שכבר נכתב, פעמוני הכנסייה גוועו מזמן ולכולנו יש בעיות ענקיות, אפילו מרעישות על השולחן שבקושי ניתן לפתור בעצמנו, כולל כמה מלחמות אמיתיות, קטסטרופה סביבתית שאין דומה לה - אם תעזוב הדינוזאורים יצאו ממנו - ומכאן האתגרים המקרו-כלכליים הנובעים, שיצטרכו לגרום לבעיות ואתגרים אישיים משלך, כמו גם אלה מהסביבה הקרובה שלך להיראות קטנים. אבל דווקא הבעיות הקטנות והמקומיות האלה שמשפיעות עלינו באופן אישי הן בעצם מעסיקות אותנו. וכל עוד נוכל להמשיך לעזור לעצמנו עם הרים של חובות, ניצול יתר והאשמת אחד את השני, פשוט תתעלם מהבעיות האמיתיות מסכנות חיים.

מעולם לא הצלחתי לעשות את זה לפני כן - אחת הטעויות הכי גדולות שלי - ולכן רק רציתי לקחת הפסקה קטנה מהבעיות (המקומיות) שלי. שלושת הדתות הגדולות והקשורות שלנו לא עוזרות בזה כבר הרבה זמן, להיפך, במקום שכולם יתאחדו בזמנים האלה ויקרבו את המאמינים המעטים הקיימים שלהם למען מטרתם המשותפת, כולן מעודדות - השאר את זה כאן אבל עזבתי את היהדות בגרמניה כי לצערי אין לה שום משמעות כאן יותר - אש. ומאז יום שישי הזה, קול היילברון שוב מעורר את העניינים.

אני חושש שאם רבנים, כמרים, כמרים ואימאמים לא יעמדו יחדיו ביחד, לפחות כאן ברמה המקומית, בזמנים ממש גרועים אלה וירכזו את עדריהם הנותרים כדי לאכוף לפחות שלום זמני, אז אנחנו כבר לא צריכים כל אחד מהם. בימים שבהם נראה שהכל באמת משתבש אצלנו, בסוף השבוע הזה אנחנו שוב מתווכחים על בניית מסגד חדש. ואני יכול לשמוח שאחינו היהודים לא מתעקשים על בית כנסת - היילברון כנראה תישרף!

דתות יכולות למעשה להפוך את העולם למקום טוב יותר - אבל רבים מהנציגים הרשמיים שלהן עושים את ההיפך. דמוקרטיה תהפוך את העולם למקום טוב יותר - רבים מפקידיה עושים את ההיפך. אנו בני האדם יכולים ליצור גן עדן עלי אדמות - רבים מאיתנו עושים את ההיפך!

וכך המילים דופקות לי בראש היינריך היינהזה דרך הראש שלך "אני לא יודע מה זה אומר" - הנס מולר עלתה על זה כבר לדבר לפני ימים. היינריך היינה בשנת 1824 יצר את השיר "לורה-לי", העוסק במוטיב מרכזי של הרומנטיקה, מוטיב הוניטאס. רעיון ה-vanitas מגיע מהברית הישנה, ​​בהחלט היה שיאו בתקופת הבארוק, אבל הוא תקף גם היום: מאחורי מסכת היופי (גם כאן בהילברון) מסתתר המוות.

פרידריך סילכר להכניס את זה למוזיקה היינריך היינה-שיר כבר ב-1837 ובמהירות הפך אותו לפופולארי. אֵיך הנס מולר כתב שאפילו הנציונל-סוציאליסטים כבר לא יכולים להיפטר ממנו.

Ich weß nicht, was soll es bedeuten,
שאני כל כך עצוב; 
אגדה מימי קדם, 
Das kommt mir nicht aus dem Sinn.

Die Luft ist Kühl und es dunkelt, 
Und Ruhig fließt der Rhein; 
פסגת ההר נוצצת 
Im Abendsonnenschein.

יושבת העלמה היפה ביותר 
נפלא שם למעלה; 
מבטי לבוש הזהב שלה, 
היא מסרקת את שערה הזהוב.

היא מסרקת במסרק זהב 
Und singt ein lie dabei; 
Das hat eine wundersame, 
מנגינה עוצמתית.

הסקיפר בספינה הקטנה 
תפסו אותו בצער פראי; 
הוא לא מסתכל על השוניות הסלעיות, 
הוא רק מביט לשמיים.

אני חושב, הגלים זוללים 
בסופו של דבר, סירה וסירה; 
וזה קשור לשירה שלה 
לורה-לי סיים.

היינריך היינה, ספר השירים (1827)