תמונה מומלצת: אישה קוראת | © ג'יל וולינגטון ב-Pixabay
גם אם קורא אחד או שניים חושבים שאסור לי לפרסם יותר שירים בבלוג, דווקא שירים עוברים כחוט רגיל דרך הבלוג הזה.
למעשה, רוב השירים האלה איתי יום נפרד אשר, לעומת זאת, משמש רק מעטים מאוד - בעיקר חנונים אחרים. ולכן אני פשוט אכתוב מאמר משלי, שישמש סקירה של השירים שהזכרתי או פרסמתי כאן. אלו מהקוראים שלי שלא אוהבים שירים או אפילו לא מסכימים עם הבחירה שלי מוזמנים פשוט "לדלג" על הפוסט הזה.
כל השאר עלולים למצוא רעיון חדש אחד או שניים. ואם אתם תוהים למה עכשיו, אני אענה על זה כי בעוד כמה ימים, ליתר דיוק ב-23 בנובמבר, פול צלאן זה יום הולדתו וכבר ציינתי את "פוגת המוות" שלו בבלוג בשנת 2021 - באופן טרגי, השיר הזה רלוונטי היום יותר מאי פעם! פול צלאן כנראה זיהה לפני זמן רב שזה חסר טעם לחלוטין לנסות להפוך אותנו, האירופים לאנשים טובים יותר, וכתוצאה מכך בחרו להתאבד ב-20 באפריל 1970.
מה אנחנו אומרים כל כך יפה? - הטובים תמיד הולכים ראשון!
ספירה
- פרידה מהיילברון (פול הגלמאייר)
- חצות בהיר (וולט ויטמן)
- חלום בתוך חלום (אדגר אלן פו)
- הִתגַלוּת (ריינר מריה רילקה)
- הִתגַלוּת (לוריוט)
- תסדר את המיטה הזו מספיק (אמילי דיקינסון)
- ליד שולחן החיים (יוג'ין רוט)
- ויכוח (תומאס מור)
- לחיילי המלחמה הגדולה (חריט אנגלקה)
- חיבור על ביקורת (אלכסנדר פופ)
- חיבור על האדם (אלכסנדר פופ)
- אנימולה (פובליוס אליוס אדריאנוס)
- רע כמו מייל (פיליפ לארקין)
- חייל (רוברט פרוסט)
- אל קבר (יואכים רינגלנץ)
- לרקדנית (לודוויג אולנד)
- כּוֹכָב הַשַׁחַר (ג'ייקוב ואן הודיס)
- אוונג-פרופוס (יואכים רינגלנץ)
- מוגבל (וילהלם בוש)
- בומרנג (יואכים רינגלנץ)
- Chanson d'automne (פול מארי ורלן)
- דיימון, שד (יוהן וולפגנג פון גתה)
- הנוחות של העולם הזה (פרידריך הולדרלין)
- שיר הפעמון (פרידריך שילר)
- החבר הטוב (לודוויג אולנד)
- נער השיש (קונרד פרדיננד מאייר)
- פנתר (ריינר מריה רילקה)
- המשאלה שלא התגשמה (פרידריך רוקרט)
- דר זאוברלרלינג (יוהן וולפגנג פון גתה)
- השאלה נשארת בעינה (תיאודור פונטנה)
- הקפלה (לודוויג אולנד)
- די צייט (כריסטיאן מורגנשטרן)
- הזמן לא עובד (גוטפריד קלר)
- Die Zeit עדיין עומד (משכה קאלקו)
- שתי הדיברות (אריך קסטנר)
- שתי ההקבלות (כריסטיאן מורגנשטרן)
- אל תכנס בעדינות אל אותו לילה טוב (דילן תומס)
- אתה לא צריך להבין את החיים (ריינר מריה רילקה)
- טריפת אגו (ייתכן שיש סיבה לכך) (ניקי ג'ובאני)
- אז והיום (פרידריך הולדרלין)
- משל על החיים (אלברכט הולך)
- עין gleiches (יוהן וולפגנג פון גתה)
- עין טראום (יוהאן גוטפריד הרדר)
- הכל לשווא (אנדרו גריפיוס)
- אביב (ג'ורג' היי)
- אני אוהב אותך (מטסואו באשו)
- גַמָד (סמואל בקט)
- יום סתיו (ריינר מריה רילקה)
- אנושיות גבוהה יותר (פרידריך הולדרלין)
- אני לא יודע מה זה אמור להביע (היינריך היינה)
- אם- (רודיארד קיפלינג)
- בחורף (יוסטינוס קרנר)
- בספר יומן (לודוויג אולנד)
- בשדות פלנדריה (ג'ון מקריי)
- שיר הנדסה (היינריך זיידל)
- אני חושב שאולי (רונלד סטיוארט תומאס)
- ג'ון מיינרד (תיאודור פונטנה)
- בוקר שישי טוב (כריסטיאן מורגנשטרן)
- חליפה (פריץ זינגר)
- מנהיג חיים (יוג'ין רוט)
- קָרְחַת יַעַר (ארנסט ג'נדל)
- החיים (ג'ון ווילקס)
- החיים הם רק חלום (לואיס קרול)
- ילד הכחול (שדה יוג'ין)
- תעשה את זה כמו מר אסמוס (היינריך זיידל)
- מנשר: החזית לשחרור החקלאי המטורף (וונדל ברי)
- אתה הופך להיות צנוע (יוג'ין רוט)
- מדיטציה על שיטה סטטיסטית (ג'יימס החמישי קנינגהם)
- מפגש המים (תומאס מור)
- מוזיאון לאמנויות יפות (WH Auden)
- אחרי חלום כבד (חריט אנגלקה)
- מחשבות לילה (היינריך היינה)
- שיר טבע (ריינר קונץ)
- הזמן אף פעם לא עומד מלכת... (פרידריך רוקרט)
- ריצ'רד קורי (אדווין ארלינגטון רובינסון)
- כבישים (אדוארד תומאס)
- שיר ערש (קארל אוטובוסים)
- דברים כבדים (פריץ זינגר)
- שיר של עצמי (וולט ויטמן)
- סונטה (ויליאם שייקספיר)
- סונט: אני מודה לך (הנרי טימרוד)
- אז עכשיו? (צ'רלס בוקובסקי)
- טחול (שארל בודלר)
- תקיפה (אוגוסט סטראם)
- הבחור בכוס (דייל ווימברו)
- הגברים החלולים (TS אליוט)
- השכבה של המינסטרל האחרון (וולטר סקוט)
- כלב הצעצוע הקטן (פרנק ג'ייקובס)
- ארמון (קוה אכבר)
- הדרך שלא נבחרה (רוברט פרוסט)
- השחף (FrankApps)
- יום הקיץ (מרי אוליבר)
- ארץ הפסולת (TS אליוט)
- הזמן פוגע בנו בהתמדה שקטה (ננסי גיבסון)
- פוגת מוות (פול צלאן)
- לעשות ערבה (אמילי דיקינסון)
- לבתולות, להפיק הרבה זמן (רוברט הריק)
- עצב ד'אט (סטפן מלארמה)
- מעבר להרים (קארל אוטובוסים)
- עץ בוקיצה (לודוויג אולנד)
- לא מנומס (שארל בודלר)
- נֵצַח (פרידריך שילר)
- פְּטִירָה (אלברכט האושופר)
- נסה זאת (וולפגנג בורכרט)
- בטח באלוהים (פרידריך וילהלם ובר)
- ויאר קרזן (אלי מיכלר)
- Vitae summa brevis spem nos vetat incohare longam (ארנסט כריסטופר דאוסון)
- האושר שבנתינה (ברטולט ברכט)
- מול השער (יוהן וולפגנג פון גתה)
- היזהר פטריוט (אדוארד פון באוורנפיינד)
- שיר הלילה של נודד (יוהן וולפגנג פון גתה)
- שיר חג המולד, ניקוי יבש (אריך קסטנר)
- סוף העולם (ג'ייקוב ואן הודיס)
- חוכמת עולם (פרידריך ניטשה)
- Weltschmerz (פול לורנס דאנבר)
- אנחנו לובשים את המסכה (פול לורנס דאנבר)
- מה אם אתה ישן? (כנראה מ סמואל טיילור קולרידג ')
- מי אני (היינריך קמרלה)
- דיבור רוח (כריסטיאן מורגנשטרן)
- עובדי עבודה (לארס ואן רומא)
- שני מפרשים (קונרד פרדיננד מאייר)
אלו כנראה רוב השירים המופיעים כאן בבלוג. למקרה שנתקלתם בעוד אחד, אנא הודע לי.
אף פעם לא יכול להיות מספיק 😎 המשיכו כך!
מר קמרלה היקר,
הם ציינו שחלק מהקוראים הביעו הסתייגות משירים בבלוג האינטרנט של Kümmerle. אל תיתן לזה להפריע לך. שיר מדי פעם לא צריך להטריד או אפילו לפגוע באף אחד.
רשימת השירים שפורסמה עד כה מציגה תמהיל צבעוני ובינלאומי. תודה רבה על כך.
יש לי ברשימה שלך, בין השאר היינריך היינהלחיצה על "מחשבות לילה":
אני חושב על גרמניה בלילה,
ואז איבדתי שינה.
אני לא יכול לעצום את עיניי יותר
והדמעות החמות שלי זולגות.
התחלה זו מצוטטת לעתים קרובות, אך חלק או חלק אינם יכולים לנקוב בשמות המחבר. היינריך היינה - נולד בדיסלדורף ב-1797; מת בפריז ב-1856 ונקבר שם בבית הקברות במונמארטר. לפעמים הוא כמעט מתייאש ממולדתו גרמניה. גם הפסוקים בתחילת השיר הראשון ב"גרמניה - סיפור חורף" (1844) מעידים על כך:
זה היה בחודש נובמבר העצוב,
הימים נעשו עמומים יותר,
הרוח קרעה את העלים מהעצים,
אחר כך נסעתי לגרמניה.
וכשהגעתי לגבול,
ואז אני מרגישה דפיקה חזקה יותר
בחזה שלי, אני חושב שכן
העיניים החלו לטפטף.
קטע מהטרגדיה של היינה "Almansor" (1823) מתאים היטב לימי נובמבר העצובים הללו. "אלמנסור" מתרחש באנדלוסיה בסביבות שנת 1500, כאשר לאחר הרקונקיסטה, האינקוויזיציה פעלה כשוטרים דתיים ושרפה את ספריהם של "אנשי דתות אחרות". כמעט בהקדים את הזמנים האפלים בגרמניה, כתב היינה: "זה היה רק הקדמה, שבו אתה שורף ספרים, אתה גם שורף אנשים בסופו של דבר."
אבל היינריך היינה היה גם רומנטיקן שכתב בשביל הנשמה. "השיר של לורה-לי" הוא ללא ספק אחת הדוגמאות היפות ביותר לכך. הנאצים מנידו ואסרו את היינה בגלל שהוא בא ממשפחה יהודית. אבל הם לא הצליחו לגרש את ה"לורה-לי" מהרפרטואר של מקהלות הגברים ושולחנות השירים בגרמניה. זו הסיבה שבטקסטים המוזיקליים לאחר 1933 נאמר "מחבר לא ידוע".
שיר רומנטי נוסף - הוא נוגע גם בנפש - נכלל ב"תמונות מסע" ובו ב"הרזריזה" (1824):
הצריף עומד על ההר,
היכן גר הכורה הזקן;
עץ האשוח הירוק מרשרש שם
וירח הזהב מאיר.
השיר הזה מזכיר לי מאוד את החבר האבהי שלי ולימים הבוס שלי ארווין פוקס (ראש עיריית תרבות וחברה בהילברון בשנים 1964 – 1979), אותו פגשתי לראשונה כילד קטן מזה 9 שנים. שנים מאוחר יותר, פוקס הכיר לנו את חייו ועבודתו של היינה בקבוצת הנוער של איגוד ÖTV (היום: United Services Union Ver.di). יש לי אחד ארווין פוקס-כתב ביוגרפיה. היא כמו פרסום מקוון מס' 37 באתר ארכיון העיר היילברון פורסם.