מלחמת תרבות - הקרב על איך האמריקנים חושבים ומרגישים
אני מעז לחזות שדונלד טראמפ, לא רון דסנטיס, יתמודד על המועמדות הרפובליקנית.
בבית באירופה ובבית בהילברון.
אני מעז לחזות שדונלד טראמפ, לא רון דסנטיס, יתמודד על המועמדות הרפובליקנית.
בניגוד למה שמציעה הכותרת, "ההשקפה שלי על בחירות האמצע האמריקאיות" הפכה להרחבה נרחבת.
שאלות יסוד לגבי יכולתם של השמרנים הבריטיים למשול ועתיד השמרנות.
נקודת המבט החדשה שלי מתארת את ההתפתחויות ואת אי הוודאות הללו בארצות הברית, שניתן לראות בהשקפה של מבחוץ.
המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה, שמתחוללת כבר יותר מ-3 חודשים, עדיין מובילה לכל מיני ויכוחים ודיונים בפוליטיקה הגרמנית, בציבור ובתקשורת.
כשאני מסתכל על התמונות הנוראיות של מלחמתו של פוטין וגם קורא את הכותרות והדיווחים הקשורים, אני שואל את עצמי: כמה זמן יכולים תושבי אוקראינה לסבול את האסון שפקד אותם ואת ארצם לפני שהם נהיים קהים ומאובנים מההגנה על עצמם?
עם רוברט פרוסט, היינריך קימרלה החזיר לי זיכרונות ישנים מאוד. תרומתו גרמה לי לשלוף את כרך השירה, השירים של רוברט פרוסט, ממדף הספרים כדי לקרוא את השיר המצוטט של פרוסט, The Road not Taken.
מנקודת המוצא של מאמר זה, פסק הדין של בית המשפט נגד פולין והונגריה, יש קשר ישיר למלחמתו של פוטין. כיצד ניתן ליישם את פסק הדין, שמטרתו להגן על ערכי אירופה?
ישנם תאריכים בהיסטוריה האמריקנית העדכנית שמצוטטים שוב ושוב כאשר מדברים או כותבים על אחד מהתחומים הבעייתיים הפוליטיים או החברתיים בארה"ב.
בשולי פסגת האיחוד האירופי ב-24.6.2021 ביוני XNUMX, פרסם ראש ממשלת הולנד, מארק רוטה, עדות הרסנית לחברת האיחוד האירופי הונגריה: "לדעתי, אין להם מקום באיחוד האירופי".
כשהתחלתי לנסח ולבסוף לכתוב את המאמר הזה בתחילת נובמבר, משבר הפליטים החדש בגבול פולין-בלארוסי בדיוק נכנס לשלב חם.
בפוסט הזה בבלוג אני מתייחס לאיומים על הדמוקרטיה משני צדי האוקיינוס האטלנטי.